מרגישים את החום באוגוסט

שבת שלום לכולם ובקרוב חודש אוגוסט חם ושמח. הפעם במסגרת הטור החודשי ניגע במספר אירועים פחות מוכרים אשר התרחשו בעולם בחודש אוגוסט. שאר האירועים כמו תמיד יופיעו כל בוקר עם הזריחה בפינת #היוםלפני בקבוצת צעירי רמת גן גבעתיים בפייסבוק.

אז הפעם נלך בכיוון ההפוך ונתחיל בעולם הגדול. אני רוצה להחזיר את כולנו לאוגוסט 1945. אז מה היה בחודש זה? גרמניה כבר נכנעה והמלחמה באירופה כבר הסתיימה. אז בשעה שכול העולם היה המום מהנזק באירופה המלחמה ביפן עדיין נמשכה. עכשיו המלחמה ביפן יכלה להימשך כמלחמה רגילה, כלומר נשק קונבנציונלי, מטוסים קרב, פצצות התקפות, רק מה האמריקאים הבינו שזה ייקח להם לא מעט זמן. בינתיים היפנים המציאו שיטות לחימה קצת פחות נפוצות, כמו למשל טייסים מתאבדים, בלוני נפץ (חשבתם שתנועת חמאס המציאה את הגלגל?). עכשיו הנה לנו הוכחה שבסופו של דבר הכול תלוי איזה שחקן אתה במערכת הבינלאומית וכמה כוח יש לך. כאשר אתה מדינה כמו ישראל ושולחים לך מתאבדים או בלונים עם חומר נפץ 3 פעמים בשבוע.. ואתה בתגובה מעלה מטוס קרב לאוויר, מאשימים אותך בפגיעה בנשים וילדים, בתוקפנות, מאיימים עליך בחרם בינלאומי, לא מוכנים למכור לך גלידה אפילו... ושאתה ארצות הברית אתה מטיל שתי פצצות אטום, עושה נזק לא יאומן לאנושות ולסביבה (עד היום נולדים ביפן ילדים עם בעיות בגלל זה) ואף אחד לא אומר לך מילה.

אז ב-6 לאוגוסט וב-9 לאוגוסט 1945 ארצות הברית הטילה שתי פצצות אטום על יפן, הראשונה על הירושימה והשנייה על נגסאקי. הנשק היה עצום. נשק אטומי הינו נשק הפועל באמצעות ביקוע גרעיני ופרט לשתי הטלות אלו לא בוצע בו שימוש מאז. לשימוש בנשק גרעיני השלכות רבות המשפיעות על הסביבה והאוכלוסייה גם דורות לאחר השימוש. ב-14 לאוגוסט, חמישה ימית לאחר הטלת הפצצה השנייה, יפן נכנעה והסתיימה מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית יכלה לסיים את המלחמה ללא שימוש בנשק זה, אך הדבר היה דורש ממנה זמן ומשאבים. לקריאה נוספת.

אז אחרי שדיברנו על סוגיה כואבת אחת, ברצוני להחזיר אותנו ל-31 באוגוסט 1997 ולסוגייה כואבת אחרת: מותה של הנסיכה דיאנה. הסיפור של דיאנה הוא לא סיפור של נסיכה הוא סיפור של טרגדיה. נערה צעירה פוגשת נסיך ומתחנת איתו, לכאורה נשמע כמו פרק באופרת סבון, במציאות זה היה יותר כמו סרט איימה. כמו שדיאנה המנוחה אמרה בראיון פעם "ההינו שלוש בנישואים האלו" מה שגרם לה לפתח אלו הפרעות אכילה ובעיות נפשיות. נוסיף לכך את התקשורת אשר ירדה לדיאנה לחיים ולא נתנה לה מנוח. למרות שהכול דיאנה הפכה לאהובת הקהל ונסיכת ההמונים. למה האנשים אהבו את דיאנה? כי היה בה טוב לב, נכונות לעזור לבן אדם באשר הוא אדם ואנושיות. נוסיף לכך שהם לא אהבו את בית המלוכה הבריטי. דיאנה נהרגה כתוצאה מזה שהעיתונות לא נתנה לה מנוח (בואו נעזוב את כול התאוריות שהמלכה שלחה רוצחים..) האירוע כולו מלמד אותנו שגם לעיתונות צריך להיות גבולות וקווים אדומים.

בחרתי להמליץ לכם על מספר דרכים ללמוד על הנסיכה דיאנה והסיפור שלה. דבר ראשון מי שעוד לא צפה אני ממליצה בחום לצפות בסדרה "הכתר" בנטפליקס, דיאנה אומנם מופיעה רק בעונה הרביעית, אבל הסדרה כולה מלמדת אותנו על בית המלוכה הבריטי ומאוד מעניינת. בלוויה של דיאנה אלטון ג'ון שר שיר שבמקור נכתב עבור מרלין מונרו, מצרפת קישור לסרטון של הקטע והלוויה בשנת 1997.

ובמעבר חד לארץ, אני רוצה להתמקד הפעם בפרויקט "הלביא" אשר נסגר ב-30 באוגוסט בשנת 1987. בפברואר 1980 ממשלת ישראל מודיעה על כוונתה לפתח מטוס קרב תוצרת ישראל. להחלטה זו היו תומכים ומתנגדים. במהלך שנות ה-80 התעשיה האווירית פיתחה את מטוס הקרב תוצרת כחול לבן. הפרויקט נסגר בשנת 1987 בעיקר בגלל לחץ אמריקאי. סגירתו של הפרויקט הובילה למשבר בכלכלה הישראלית. זה בגדול הסיפור. עכשיו מספר תובנות.

דבר ראשון סיבוכיות בפיתוח מטוס קרב, למי שלא יודע מדובר על תהליך לא פשוט, בתור מהנדסת מטוסים יצא לי ללמוד על כך לא מעט. לדעתי פיתוח מטוס קרב הינו קצת מגלומני למדינה בסדר גודל של מדינת ישראל. אחת הבעיות למשל הייתה המנוע והוטו שהאמריקאים הטילו בנושא.

דבר שני כמהנדסת מטוסים אני חושבת שהתהליכים והפיתוחים אשר בוצעו בארץ במסגרת הפרויקט קידמו אותנו מבחינה רבה ולכן לדעתי הפרויקט לא היה לחינם.

נסיים בכך שראש פרויקט הלביא: עובדיה הררי זיכרונו לבכרה היה אחד המרצים של בתואר ראשון ואישיות יוצאת מהכלל. היה לי את הזכרות ללמוד אצל מהנדס דגול כמוהו ולא ספק מותו היה אבדה גדולה לעולם ההנדסה בארץ.

לקריאה על פרויקט הלביא.

הפרויקט וסיימו תוארו בשיר שכתבה קורין הראל: התעשיה האבירית.

ובגישה אופטימית זאת, דיברנו היום על הרבה נוסעים חשובים, נשמח להמשיך לדבר כל בוקר לפני הזריחה..

הילה