מסיבה שלא נגמרת, מדהימה.
אבל בשביל מה לנסות, בטח תפוסה. אומרים עלי. וגם אם לא - למה שהיא תרצה, יש לה מלא הצעות עם איך שהיא נראית. מריצים בראש מה אגיד, ואולי גם מסתכלים בזלזול על כמה שאני שטחית וסנובית, איך דחיתי אותם רק בגלל מראה. מה זה משנה שכל זה קרה אצלם בדמיון?
אם הם רק היו יודעים. אם רק היו יודעים שהם אלה שבכלל היו אמורים לדחות אותי. נכון, זה נראה כמו היצע בלתי מוגבל, אבל האמת שאחרי שמסיימים להתלהב שיש לך רשימת מעוניינים שלא נגמרת – עדיין את זו שצריכה להוכיח את עצמך כל פעם מחדש.
הרי גם מי שמעוניין בי, זה לא שהוא באמת מעוניין בי, האמיתית.
הוא מעוניין בפנטזיה, בסיפור שהוא סיפר לעצמו עלי ועליו. שאני מין מישהי כזו, מישהי מבוקשת. מישהי שכל אחד רוצה. ואם מישהי מבוקשת דווקא רוצה אותו - אז זה מוכיח עליו.
מה יותר מוכיח שיש בך משהו אם דווקא בך בחרה המישהי המבוקשת הזו שיכלה לבחור כל אחד?
זה פשוט אישור לעצמך. שאתה טוב, שאתה שווה.
הוא לא בא הרי לראות אותי. לא בא לראות סתם בנאדם עם יתרונות וחסרונות. זה לא שהוא ניגש והתחיל כדי להתעסק עכשיו בכל מה שהולך לי בפנים, כל הצדדים הרעים שבאים עם הביקוש הזה. זה לא העסק שהוא רצה לעשות.
וכל עוד זה מצליח ברור שהוא מעדיף להאמין במה שכולם רואים ולא רוצה להסתכל מעבר לסיפור שאני מוכרת על עצמי. אפשר פשוט להגיד לעצמך היא משהו. ואני משהו אם יש לי מישהי כזו. להשוויץ.
ועם כמה שהייתי רוצה לדרוש ממנו להתייחס אלי לפי מה שאני באמת - אולי עדיף שהוא לא יגלה.
אם הייתי מגלה את האמת כבר לא הייתי כזאת. מבוקשת.
אז אני ממשיכה עם זה. ממשיכה להדהים. אי אפשר שלא להיות בעניין של צעירה ש'חוגגת את החיים'. מי לא יהיה בעניין של זו ש'איך עוד לא לקחו אותה לקמפיין'. ובנוסף על הכול גם 'לא עושה מעצמה עניין'. איזה מין בנאדם מסרב לדבר כזה.
אז אני ממשיכה כי זה הסיכוי היחיד. מתאימה את עצמי לכותרות.
אני מעולה בזה. זה המזל. מעולה בלתת לאנשים מה שהם רוצים.
ויש אמנם חיסרון קטן. אי אפשר לבחון אם הוא באמת מצליח לשמח אותך.
פשוט אסור להיות עצובה.
טוב, זה לא שאסור. זה לא איזה חוק, זה שפשוט – ככה במצב הזה שאת ממילא מרוצה ושמחה כל אחד מקבל את מה שהוא רצה, אז למה כל הבלגן. את מקבלת מישהו שנדהם ממך ומכמה שקל איתך בניגוד לכל השאר. והוא מקבל מישהי שמוכיחה לו שהוא מוצלח.
ואם את עצובה את לא. את לא ההבטחה למסיבה שלא נגמרת. את סתם. רגילה.
מקומך כבר לא מובטח, ואת לא יותר מיוחדת מאף אחת. אם כבר אז פחות. את ממש לא זאת שמשאירה לכולן אבק. את סתם את ואת בתחרות עם כל שאר הסתמיות וברוכה הבאה לחיים האמיתיים.
חיים שאין לך שום מושג איך להתמודד איתם.
שאת די בטוחה שתיכשלי בהם.
אפילו המתנה שלך, זו שכולן כל כך מקנאות בך בגללה – עובדת לרעתך. אבל את נאמנה לה. נאמנה לחשוב שהיא את ואת היא.
את המסיבה שאינה נגמרת ואף אחד לא יגיד לך שלא.
ותעשי הכול, כל מה שיבטיח שתמשיכי להדהים את כולם. אם זה עבד עד עכשיו למה לשנות.
לפעמים את תוהה אם יום אחד הכול יתפוצץ. אבל אין זמן לזה עכשיו, צריך להמשיך לעבוד.
לעבוד בלהראות שאת לא עובדת כמובן. ההצגה חייבת להימשך.
חייבת להימשך.