מדי פעם שורה עליי מצב הרוח שגורם לי להקשיב לפודקאסטים של שעתיים פלוס. בגדול – להאזין לפודקאסטים טובים זה פשוט Life Hack כי אתה יכול ללמוד המון מהדוברים בו. יתרון גדול נוסף בפודקאסט הוא שאין לחץ של זמן כמו בריאיון בטלוויזיה ששם הדובר מוגבל בדקות בודדות.
בכל אופן – יצא לי להאזין לפודקאסט המצוין של Steven Bartlett הבריטי (יזם וסופר צעיר בריטי שהוא גם חלק מ- Dragon Den שזה ״הכרישים״ בגרסתה הבריטית). הפודקאסט שלו נקרא The Diary of a CEO והוא מעלה שם באמת אנשים מהשורה הראשונה (יש נטייה לבריטים לאור העובדה שסטיבן בריטי והפודקאסט מצולם בלונדון). בפרק 237 הוא ראיין את Chris Williamson שהוא גם פודקאסטר בעצמו, התחיל שם דיון מעניין מאוד על עולם האפליקציות וגם מה שמכונה ״The Tall Girl Problem״[1].
הכרויות אונליין
טיפה רקע קודם. כריס מספר לנו בפרק למה הכרויות אונליין כ״כ פופולריות: א. כי זה נותן לך שפע (מדומה) של אופציות ב. כי זה נוח ונגיש ו-ג. כי אין פה את ״הפחד מדחייה״ כמו שיש אם אתה מתחיל עם מישהי ברחוב. באפליקציה אתה רק רואה את הבחורות שאמרו עליך ״כן״ (דפדפו ימינה) ואתה לא רואה את כל הבחורות שדפדפו אותך שמאלה (ואמרו עליך ״לא״).
וגם – כשנשאל מה דעתו על אפליקציות הכרויות – האם הן Net-Positive או Net-Negative, כלומר האם ״בגדול״ – הן חיוביות או שליליות, הוא עונה שמצד אחד זה איפשר לאנשים פתח והזדמנות להכיר הרבה יותר בקלות אבל מצד שני אנחנו חיים בדור עם הכי פחות סקס אבר לצעירים (מבחינה עולמית, לא רק בארץ). לפי מחקר, 1 מתוך 3 גברים בגילאי 18-30 לא קיים יחסי מין בשנה האחרונה (גם אצל נשים המצב פחות טוב מבעבר אבל הגברים ״אוכלים אותה יותר״ בתחום הזה[2]).
הטיעון/ניתוח מתחיל כך: מצב הנשים בעולם השתפר דרמטית ב-50 השנים האחרונות. נשים כיום משכילות ומרוויחות יותר מבעבר (כן כן... ידוע שעדיין גברים מרוויחים יותר). כמו כן, מחקרים מראים שלנשים הרבה יותר חשוב מה השכלתו ויכולת ההכנסה של הגבר שהוא מועמד רומנטי מאשר החשיבות שהגבר נותן לכמה בת זוגו משכילה או מרוויחה.
היפרגמיה
כאן נכנס לתמונה מושג שלא הכרתי שנקרא היפרגמיה (Hypergamy) שמשמעותו הוא שנשים רוצות להיות עם גבר שהוא ״ברמתן״ (מבחינה השכלה/ הכנסה) או מעליהן (בניגוד להיפוגמיה (Hypogamy) שזה לצאת עם מישהו בסטטוס חברתי נמוך יותר). כל הרקע הזה (על הצלחת ועליית הנשים ב-50 האחרונות) זה מעולה לנשים מבחינת קריירה והשכלה אבל זה פוגע בהן בעולם הדייטים.
זוהי ״בעיית הבחורה הגבוהה״. נניח שישנה בחורה שהיא בגובה 1.80 (שזה גבוה מאוד לבחורה) – והיא רוצה לצאת רק עם גברים גבוהים ממנה – זה מצמצם לה מעט את טווח האפשרויות (כי היא תפסול כל גבר שנמוך ממנה). כך אותו דבר גם בסטטוס/השכלה/הכנסה – ״הנשים הגבוהות״ כיום רוצות לצאת עם מישהו שהוא ברמתן או מעליהן. ובגלל שהן עלו בסטטוס, אז קבוצת הגברים הנחשקים עבורן קטנה יותר (להלן: ״גברי אלפא״).
אבל לגברי האלפא יש הרבה אופציות. הם אלפא! הם יכולים ללכת על ״הנשים הגבוהות״ אבל הם יכולים לצאת גם עם הבריסטה בת ה-22 כי בא להם מישהי צעירה. כלומר – לגברי האלפא יש הרבה אופציות (גם לא מצב אידיאלי כי ידוע שעודף בחירה מונע בחירה) והרבה פעמים גברי האלפא פוגעים בבחורות על הדרך (משתמשים וזורקים) וככה גברי האלפא מוציאים למעשה שם רע לגברים באופן כללי.
מצד שני – יש את כל קבוצת הגברים שהם לא גברי אלפא. והקבוצה הזו כמעט בלתי נראית לנשים. יגיד נציג מקבוצה זו – ״אבל אני לא חרא! אני לא גבר אלפא! אני אעשה אותך מלכה״. אבל הנשים כבר ״חסומות״ (רגשית) ופגועות מגברי האלפא ועל כן יתלוננו לחברותיהן דברים בסטייל ״איפה כל הגברים השווים?״ ו- ״כל הגברים זה דרעק אחד גדול״.
כלומר – גם לגברים חרא (אלא אם אתה גבר אלפא) וגם לנשים חרא. לכל צד יש קשיים בעולם הדייטים ובאופן כללי – כולם עושים פחות סקס. אז מה הפתרון?
פתרונות אפשריים
לפי כריס, מה שאסור לעשות זה לפגוע בקדמה של הנשים עד כה. לכאורה אם היינו רוצים לעשות צעד אחורה – היינו צריכים להחזיר את הנשים למקומן לפני 2 דורות. את זה אף אחד לא רוצה לעשות. אבל כן חייבים למצוא דרך ״להעלות״ את הגברים בלי להוריד את הנשים. המטרה היא שיהיו יותר גברים שהם Eligible – גברים שנשים בימינו אנו ירצו מבחינה רומנטית.
הצעה אחת שמוצעת היא להשאיר את הבנים שנה אחת בגן, לפני בית הספר, כי בנות מתפתחות מהר יותר (לא רואה איך זה יכול לסייע כ״כ). הצעה אחרת (שדי הפתיעה אותי כי בארץ זה הפוך) היא להפסיק לראות נשים שהן אימהות בתור משהו פחות ערך (נקרא שם Second class citizen). אני רושם שזה הפתיע אותי כי בארץ יש תחושה שדווקא בחורות מעל גיל 35 ללא ילדים הן ״בעייתיות״. כלומר בארץ – האמהות הן ״הנורמליות״ והרווקות המבוגרות הן ״הבעייתיות״.
כריס טוען שצריך להוריד את להבות השיח ואין לי אלא להסכים. אי אפשר שנשים וגברים יסתכלו אחד על השנייה בתור ״אויבים״. לשני המינים יש קשיים בעולם הדייטים כיום.
לפי כריס – באפליקציות יש 3 גברים על כל בחורה. וגם – בחורה מחליקה ימינה על 4.5% מהפרופילים. גברים, מאידך, מחליקים ימינה על כ-60% מהפרופילים (אפשר לראות למה החוויה הגברית שונה בתכלית מהחוויה הנשית בתחום הזה). ולכן אפליקציות מבחינת הרבה גברים זה בזבוז זמן מוחלט. כי אם אתה מדפדף המון ימינה ואין לך מאצ׳ים וגם המאצ׳ים שיוצאים לך – לא מתרגמים לדייטים – זה מתסכל.
לנשים יש בעיה אחרת בפרופילים – כמעט כל דפדוף ימינה שלהן יהיה מאץ׳ אבל בגלל ״בעיית הבחורה הגבוהה״ – רוב הגברים לא יעניינו את המשתמשות באפליקציות. רוב הנשים מחפשות את ״גברי האלפא״ (שלא תמיד מחפשים אותן...).
במציאות גם לא קל. לפי סקר – מעל 80% מהנשים היו רוצות שהגברים יתחילו איתן במציאות. אבל בגלל תנועת “Me too” – המון גברים לא מתחילים כיום עם בנות במציאות (לפי סקר – 80% לא מתחילים במציאות כי הם פוחדים לצאת ״יצורים״ (creepy)) כי: א. זה הרבה פחות נוח (ולעיתים מפחיד)- הרבה יותר קל באפליקציה, לא? ב. ל- “Me too” יש כאמור אפקט מצנן על הגברים.
וכך אנחנו במצב בו גברים ונשים רוצים מערכות יחסים אבל לא מצליחים למצוא אותן. לא במציאות ולא באפליקציות.
פתרון אפשרי הוא להכיר במציאות (כמו ספיד דייט למשל). מדוע? כי ככה הרבה בחורים שהיו מקבלים דפדוף שמאלה בקלות באפליקציה – יכולים לדבר עם הבחורות ולהראות להן את ערכם האמיתי. לדוגמה – באפליקציות לא ניתן לדעת כמה הגבר מצחיק, או כמה מעניין הוא.
סיכום
– כן, המצב בשוק הדייטים קשה מאוד. אבל ייאוש אינו תוכנית עבודה.
יש לי חברים שאומרים לי: ״כל הכבוד לך שאתה ממשיך לנסות ולצאת לדייטים. איך יש לך כח לזה?״. אבל מבחינתי – אין אופציה אחרת. מה החלופה? שאשב בבית ואראה נטפליקס כל סופ״ש? חייבים לנסות. השאיפה היא להתחיל ברחוב, באוטובוס או בחדר הכושר אם אתה רואה מישהי שמוצאת חן בעיניך. בעולם מושלם, אגב, כל הבחורות היו מתחילות עם בחורים שמוצאים חן בעיניהן אבל אנחנו חיים בנורמות מסוימות. אופציה אחרת היא ספיד דייט. כנראה ש״האלפא״ לא יהיו שם, אבל זה עדיף על האפליקציות – אפשר אשכרה לדבר עם אנשים אמיתיים ולהכיר. אם עוד לא הייתם.ן – נסו זאת.
הדיון על אפליקציות ההיכרויות מתחיל בדקה 51:10 אבל גם 51:00 זה סבבה