אתה סחי לי קצת

אתה חושב שזה כי אני נמשכת למי שעושה לי כואב. חוכמה גדולה לנחש, המוח האנושי בנוי ככה. הבנתי שאומרים שאמירה רעה דומיננטית פי חמש מאמירה טובה, ואולי לא היית דוש אלי אבל גם לא הצלחת להיות מחומש. אפילו לא טרפז שווה שוקיים. אני חושבת שאתה אחלה ואתה איש נחמד. סביר פלוס מכל הבחינות הייתי אומרת. סביר שאני לא מרגישה אליו כלום. לחשוב יותר מדי תמיד עושה לי כאב ראש, ואני הכי לא אוהבת לחשוב על כאב - אבל הפסיכולוגית שלי אומרת שצריך. היא גם שמה לידי טישו אפילו שלא נראה לי שאי פעם אשתמש בו.

אתה מקנח במפית. הסתכלתי על האף הלא סימטרי שלך זז כשסיפרת שאתה עובד בכך וכך. זה נמצא בשמה, אמרת וגירדת בצוואר. לא מכירה את כך וכך ומעולם לא הייתי בשמה. אתה אומר שזה ליד איפשהוא אבל אני לא טובה בגיאוגרפיה. גם לי מגרד. עכשיו אתה עובד מהבית. לפי הלבוש כנראה הגעת מהעבודה ולא הספקת להחליף בגדים. ביום אחר הייתי לוקחת את זה כחומר לקומיקס. אתה מדבר ומדבר והאמת שאותי זה קצת מעייף. לא יודעת מה אתה מצפה ממני. מה שאתה צריך ממני זה להשתלב בסדר היום המפוהק הזה? קמת מהשינה שלך אבל היא הלכה אחרייך לעבודה, לא ויתרה ותפסה אותך בסוף בשעות הפנאי. כדי לשבת בבגדים ג'יפה ולראות סדרה אני לא צריכה את המידע שאתה עובד בכך וכך. האם לא יכולתי לשבת בבגדים ג'יפה עם מישהו שלא עובד בכך וכך? מה ההבדל ביניכם, ומה היתרון שלך עליו בעצם? אתם כל-כך דומים. שאלה רטורית. זה לא ממש מעניין אותי האמת-היא.

אתה אומר 'מחפש את האחת', ואני לא רוצה להעליב או משהו, אבל זה לא מסוג הדברים שמרגשים אותי. וגם לא באמת צריך לפרט על הלהקות שאתה אוהב או איזה ניוקי סוף הדרך בישלת אתמול. זה שלך. אתה איש שלא קשור אלי. אתה מוסר לי מידע שלא משפיע לי על החיים באופן ישיר. כולם עושים את אותם דברים, מרגישים את אותם רגשות, חושבים שהם מצחיקים והם לא. וגם אין לנו תחומי עניין משותפים.

אתה מציין את העובדה שציירו לב בקפה. אבל אתה לא אומר את זה בהתלהבות, מצד שני גם לא בלגלוג. בעצם - אין בקול שלך שום רגש שאני יכולה להזדהות איתו. כל החוויה הזאת שלנו אותנטית בערך כמו הלב הזה שציירו לך בקפה. חיקוי דל קלוריות של האנשים שיושבים בדייט ויודעים למה הם עושים זאת.

ואם נתנהג כמוהם אולי זה יצליח גם לנו.

הפסיכולוגית אומרת ששווה לי לנסות לחיות את הרגע הזה. מה שהיא לא לקחה בחשבון הוא כמה הרגע הזה יהיה משעמם. שהיא תחיה אותו ואחר-כך תציע לי. אני תוהה האם היה אפשר איכשהו להפוך את הרגע הזה ליותר משעמם. סתם כניסוי מחשבתי. אבל גם הניסוי הזה משעמם. האם זה אומר שהצלחתי?

לא אכפת לי מטוב ומרע, כל האידיאלים נמוגו. הכול טובע בביצת כלום ושום דבר, ואפילו אין לי כוח ללכת. אז אולי נישאר. אולי בכל זאת ייצא מזה משהו. מפחדת שאני נהיית מה שאני לא רוצה להיות, אבל גם הפחד לא כזה מפחיד. מה עוד בטוח חוץ מהפחד? הפסיכולוגית הייתה אומרת תנסי לחשוב על זה מזווית אחרת. לא נראה לי הגיוני בכלל לשנות זווית עד שכבר הסתדרתי בזווית הזאת. וגם אתה לא יותר טוב מאף אחד אבל אנחנו כבר פה. מעצבן אותי שאתה משתמש בביטויים כמו פומו. זה סחי לי קצת. גם להגיד סחי זה סחי אבל תלוי איך אומרים.

כאב הבטן עבר אבל קשה לי להתמודד עם המחשבה שעכשיו הכול בסדר אז אני מדמיינת שזה רק סימן למשהו יותר גרוע. אתה יכול לצאת לדייטים עם אחרות אם אתה רוצה. אני לא אגביל אותך, אתה אומר פומו. מקווה שאתה לא מאלה שקוראים לנשיקה בסוף הדייט 'לסגור עסקה'. דווקא בא לי.

מיצינו את האוכל, אפשר לעזוב בכל רגע. אתה משלם או שאנחנו חצי חצי? יש כאלה שאומרים שבשם הפמיניסטיות האשה צריכה לשלם הכול. לא אכפת לי לשלם וגם לא אכפת לי לא. רק שיתקדם פה כבר. נזכרתי בשיר עם השם שלך אבל הוא ממש לא מתאים לך. וזה גם לא מתאים שאשיר. אנחנו לא מכירים.

יוצאים החוצה ומסתכלים על השמיים. הרבה כוכבים ובא לי להגיד משהו חכם על זה אבל אני לא מבינה בנושא.

האם עכשיו צריך לישון, לקום? מה בעצם צריך לעשות עכשיו, מהי מטרתו של הלילה? מי המציא את השמש. האם צריך להמשיך באותה הדרך? סבך מחשבות עובר לי עכשיו בראש, סתם מחשבות שממשיכות את אותה הפואנטה. אתה מדבר קרוב אלי, אני לא יודעת אם זה אומר שאתה רוצה או לא. נמאס לי לשחק אותה נורמלית. זה מתיש. אולי היית יוזם איזה משהו אבל אתה סחי לי קצת. אנחנו סתם ממשיכים לדבר. כל מילה נוספת מגבירה את הבלבול.

מנסה להניח עליך יד בצורה לא אינטימית ולא מרתיעה אבל זה יוצא עילג. עילג זה רק בשפה? חבל שאי אפשר להמשיך לישון תוך כדי. להמשיך להיות באיזושהי זרימה כשאתה עושה את הדבר שהכי לא זורם לך. טוב זה גם ככה לא משנה. או שזה כן משנה? איך אפשר לדעת מה משנה ומה לא, הכל מתפוצץ לי עוד שניה בראש, למה בכלל יצאתי מהבית, הייתי צריכה לדעת שאני עוד לא מוכנה לזה. עוד מעט יבוא ההתקף חרדה הגואל. תנשק אותי כבר.

הממטרות פועלות בחוץ. אפילו לא התחיל הקיץ, מה הלחץ שלהם. חיבוק מוזר שיש בו הבטחה לא להבטיח.

עכשיו רק לא להיראות מוזר כשאני מתרחקת. את אחת מאותן לא מביכות. את אחת מאותן לא מביכות את אחת מאותן לא מביכות. על מי את עובדת? תחשוב עלי דברים טובים. ביי. שנייה של הרגשת קיץ.

רגע זה לא מספיק רחוק. טוב עכשיו כבר אפשר. נסי להיזכר מה שלא עשית טוב היום בבקשה. זה חשוב, הפרטים. את חושבת שאולי כדאי שלא תצאי בכלל החוצה מהבית כי את כל כך מביכה? יכול להיות שזה נכון. לפעמים אנחנו יוצאים מהבית ולא קולטים בכלל כמה אנחנו מביכים. לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שלם שבו אנשים הפיקו מהשהות איתנו משהו טוב. את צריכה להכיר באמת ובזה שאנשים לא סובלים אותך. רק ככה תתפתחי.

אנחנו רואים פה לפי כל מה שאת מספרת שאת אשה בוגרת שכל השנים ממשיכה לשקר לעצמה. ואז את לא מבינה למה את לא מתקדמת. אפילו זוגיות אין לך ואת משקרת לא רק לעצמך אלא משלה את אלה שאת יוצאת איתם. אין לך כישרון לזה. אין לך יכולת ואין לך בשלות.

בדייט היום היית ממש משעממת, וזה עוד כשעשית את המיטב שלך.

תיכנסי עכשיו הביתה, תתחבאי מתחת לשמיכה ורחמי על עצמך. זה הדבר היחיד שיעזור לך.

אז מה אם קיץ.